<h1>כל בו סימן ו'</h1>
<h2>דף ג.</h2>
דין הקדיש, ואחר ישתבח פותח החזן קדיש שכן דרך הקדיש לבא אחר קריאת פסוקים או אחר דרשה. וכתב ה"ר נתן ז"ל שיש בני אדם שאומרים פסוקי דזמרה במרוצה כשיש שם מנין ולא יאות עבדין שמקצרין שבחו של מלך מלכי המלכים בשביל שאלת צרכם היש מושל שיתרצה בכך ואם אחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש יאמר ברכו בלא קדיש. וראיה לדבר ברכו של ערבית שאומר בלא קדיש אך טוב שיאמר פסוקי דתהלה או שאר פסוקים עד ג' או יותר ואח"כ יאמר קדיש שלא לשנות מנהג התפלה ובזה הקפידו הראשונים וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו אם לא אחר גמר התפלה.
<h2>דף יב.</h2>
וטוב להרהר בעוד שקורא ק"ש בעשרת הדברות כי כלן נרמזו בג' פרשיות אלו. אנכי, יי' אלהינו. לא יהיה, יי' אחד. לא תשא, ואהבת, מאן דרחים לא משתבע בשמיה לשקרא. זכור, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, זו שבת ששקולה כנגד כל המצות. כבד, למען ירבו ימיכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף, ולא תתורו, דאמ"ר לוי ליבא ועינא סרסורי דחטאה, היינו דכתיב תנה לבך לי ועיניך וגומר כלומר אז דרכי תנצורנה. אמר הקב"ה אם יהבת לי לבא ועינא אנא ידע דאת דילי. לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה, אני ה' אלהים אמת. וכתיב וה' אלהים אמת מהו אמת, שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי אם העדת עדות שקר לחברך מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד, וכתי' על מזוז' ביתך ולא בבית חברך ובדין הוא שיאמרו עשרת הדברו' בכל יום אלא מפני טינת המינין שלא יאמרו שלא נתן בסיני אלא הם בלבד.
